- כותרת פוסט זה נכתבה בגוף ראשון אך ורק משיקולי חריזה-
שלשה שבועות אחרי שחזרנו מהאיטי נפגשנו , חברי משלחת 5 של "נתן" להאיטי, עם מייק נפתלי והנרי אלקסלסי היו"רים של "נתן". מטרת הישיבה הייתה לסכם את פועלה של המשלחת. כל אחד מחברי המשלחת פירט את מעשיו במשלחת ואת מסקנותיו הכלליות. לקראת סוף הישיבה פנה מייק אלינו ו"זרק" אל חלל החדר שאלה פרובוקטיבית: האם מעשיה של משלחת 5 מצדיקים את 20,000$ שהוקצבו עבורה? אולי היה עדיף להשקיע את הכסף ברכישת ציוד? במשלחת רפואית? בארגון מקומי וכו...
שאלתו של מייק החזירה אותי לערב אחד בהאיטי בערך לאחר שבועיים של פעילותנו. תמר שהייתה תחת השפעה של תדרוכי האו"ם שבהם נחשפו בפניה מימדי האסון ושסיירה ביחד עם אדי הצלם באזורי אסון נרחבים יותר מאיתנו שאלה/אמרה דברים דומים. האם הפעילות הקהילתית ה"רכה" שלנו בשני המחנות שלנו באמת משנה משהו? ואם כן האם לא עדיף להתרחב לפעילות במחנות נוספים או בבתי חולים,בתי יתומים וכו..
חברי המשלחת הצעירים יותר שגם, שהיו גם אלה שעבודתם אינטנסיבית יותר חשו שלא בנוח. בישיבת סיכום היום (Sharing בפי משלחת 4) התפתח דיון. אולי באמת אנו "רק טיפה בים" ואם כן יש לנו השפעה הרי שהיא זמנית מאוד. מה יקרה בעוד שבועיים שלשה כשנעזוב אם לא תגיע משלחת נוספת? ואם תהיינה משלות 6,7,8 וכו.. הרי שבעוד חודש חודשיים מקסימום שלשה תגיע לסיום מעורבות "נתן" בהאיטי. מה יישאר מכל מה שעשינו ?
ומה בעצם ניתן להשיב לשאלה כזו? גם לי כראש משלחת היו את הספקות שלי. ואז פניתי אל המקום היחיד שיכולתי לפנות אליו כמשאב. אל הניסיון המקצועי שלי.
פתחתי ואמרתי"...ראשית אין לזלזל במה שאנו עושים בשני מחנות קטנים יחסית. נכון שמדובר בשני מחנות מתוך כ- 470 ידועים. אך מתי בפעם האחרונה ניתנה לנו ההזדמנות להשפיע באופן משמעותי על חייהם של 10,000 בני אדם (מספר הנפשות המשוער בשני המחנות בהם פעלנו) מדובר באוכלוסיה רבה יותר מאשר בעיר ירוחם לדוגמא. ובאשר למה שיישאר אחרינו אוכל רק לשתף אתכם מניסיוני. להשקעה חברתית במנהיגות, בהתנדבות, באקלים חברתי, בחינוך פורמאלי ובלתי פורמאלי יש תמיד השפעה. במיוחד במקום שבו המשאבים הקהילתיים מוגבלים מלכתחילה. אינני יודע מי מאנשי קבוצת המנקים, הביטחון, המורים, ה-AZN , תלמידי בתי הספר, המתנ"ס ובית היתומים ב"סנט מרי" הכדורגל ב"רו דה בטימו וכו... ייתגלה כמנהיג, או כיזם חברתי. מי מהם ידע למנף את ההשקעה שלנו בו למען עצמו וקהילתו.. אך מניסיוני בישראל ,בכל פעם שנתקלתי ביוזמה קהילתית יוצאת דופן, בקבוצה המשפיעה באופן המקדם את קהילתה, בשינויים חברתיים, תמיד הייתה ברקע, בהיסטוריה הקבוצתית או הקהילתית דמות חיצונית משפיעה: מורה מחנך בעל שעור קומה, עובד סוציאלי קהילתי, עובד נוער, קבוצת העצמה, וכו.. קחו את ה- AZN כדוגמא. ז'ראר המנהיג של הקבוצה עבר קורס מנהיגות במסגרת עמותה חברתית האיטיאנית לפני כמה שנים ובעקבות הפעילות הזו נולדה קבוצת ה AZN. ההשקעה האינטנסיבית של "נתן" בכלל ושל משלחתנו בפרט חייבת להשפיע. איננו יכולים לתכנן את ההשפעה הזו מראש. לכוון אותה. לשלוט בה. זו בסופו של דבר האחריות של חברינו ההאיטיאנים. המתנה שאנו נותנים להם היא שלהם. ועלינו להאמין, בהם,שידעו לנצל אותה בצורה הטובה ביותר."
אינני יודע אם דברי הצליחו לחזק את חבריי למשלחת. את עצמי לפחות שכנעתי. לרגע. אך כמובן שגם אני רציתי הוכחות מוצקות יותר להשפעתנו החיובית ולו רק לתקופת שהייתנו שם.
ביום האחרון כשבאתי להיפרד מהחברים במחנה רו דה בטימו אחר הצהריים קיבלתי לרגע תחושה שאכן הצלחנו במעט להשפיע על המציאות.
סביב המגרש המרכזי במחנה בתוך המרחב שנוצר בין 5 אוהלי הענק שסיימו אנשי המחנה להרכיב שבוע לפני כן ,התקבצו עשרות רבות של תושבים. קבוצות כדורגל במדי הפועל, חברות בוגרים במשחקים מאולתרים, מרכז רישום מחודש לבית הספר, קבוצת צעירים שהכינו "נחש בוץ" כאיזור שעשוע לילדים, מעגל מתופפיםועוד רבים שבאו להיפגש לדבר להתבונן וסתם עוברי אורח. אל מול פניי ראיתי את המציאות החדשה, לא עוד בית ספר ומגרש. פתאום הבנתי שפחות משלשה חודשים לאחר שעולמם חרב עליהם, כלכה והתהווה לתושבי המחנה"מרכז קהילתי"- "כיכר עיר".
אני מכיר לא מעט מנהלי מתנ"סים, פארקים עירוניים או קניונים בארץ שהיו מייחלים להישג דומה. חלומו "של כל מנהל או עובד קהילתי להיות במרכזה של התרחשות קהילתית כמו זו שנוצרה בסיוע "נתן" בהאיטי.
שווה 20,000$ לדעתך שאלתי את מייק? (אחרי ששיתפתי אותו בתובנות הללו)
לא זוכר אם מייק ענה או לא על השאלה/הצהרה שלי
אתם מוזמנים לשפוט בסוגיה זו
בעצמכם.
עד כאן אודות שינוי מקומי.
האם ניתן לייצר גם שינוי חברתי בר-קיימא בהאיטי?
לשנות את מציאות החיים הכללית בהאיטי?
על זאת לא אשיב כאן.
אבל מי שיגיע לערב 16/5 ב 19:00 ב-HUB תל-אביב
יוכל לחלוק עמי מספר תובנות בעניין בהקשר של האיטי ואולי גם של ישראל.
