אחרי ככלות הקול והתמונה

פורסם לראשונה בפייסבוק ב 26 ינואר 2010‏

ללא כל ציניות, יש לומר שההתגייסות המהירה והיעילה של מדינת ישראל לעזרת ניצולי רעידת האדמה בהאיטי צריכה למלא את ליבו של כל אזרח ישראלי בגאווה. סוף- סוף! אנחנו נמצאים במקום הראשון. להיות ראשונים במקרה זה פשוטו כמשמעו- פירושו להגיע לפני כולם למקום שבו אתה בעל משקל סגולי וערך מוסף גבוה.
כעת כשישנם עשרות בתי חולים נוספים וכשאפסו הסיכויים למצוא ניצולים מתחת להריסות הגיע הזמן לבצע את ה"אקזיט" ולחזור ארצה. עשינו את שלנו ועכשיו תורם של אחרים. נראה שכעת גם ה"תשואה" התדמיתית נמוכה מה"תשומות" הגבוהות הנדרשות מתקציב המדינה.
בעוד מספר שבועות תרד האיטי מן הכותרות והעין התקשורתית והציבורית בארץ ובעולם תעבור למוקדי עניין חדשים. אסון טבע חדש, מלחמה, עליות או ירידות בבורסות העולם, מונדיאל, כל אלה מועמדים טבעיים להתייצב בקדמת המסך והכותרות.
תהליך השיקום הפיזי והחברתי של האיטי יתחיל בעוד מספר חודשים. נשאלת השאלה מי יישאר אז לצידם של תושבי האי המוכים? לקיום השוטף ידאגו ככל הנראה האו"ם, ארה"ב, הצלב האדום הבין –לאומי ואחרים. מעבר להישרדות היום-יומית כיצד, אם בכלל תוכל האיטי לגייס יכולות ומשאבים להתחדשות? מי יסייע לתושבים לקחת מחדש את האחריות לעצוב עתידם? מי יהיה שם בשבילם כמרכזי התקשורת הבין לאומית ייעלמו מהשטח.
האם לישראל יכול להיות ערך מוסף מתמשך או שאנחנו במיטבנו רק במבצעי הצלה הרואיים?
האם אנחנו נדע להתגייס למטרה ללא תועלת תדמיתית מובטחת?
ניסיון העבר מוכיח שאם נרצה בכך, נצליח גם במשימה זו. גופים כגון מש"ב של משרד החוץ או קואליציית "נתן" המאגדת מספר רב של ארגונים חברתיים מישראל, המפעילים יחדיו ובהתנדבות פרויקטים מתמשכים בארצות מצוקה, הוכיחו זאת בעבר. הרקורד שלהם מוכיח שישראל יכולה להוות משאב רב -ערך לפעילות מתמשכת של פיתוח פיזי,חקלאי, רפואי וקהילתי.
קיימת סכנה אמיתית שתחושת האופוריה בעקבות הצלחת בית החולים הישראלי בהאיטי וממבצעי החילוץ המרגשים של אנשי פיקוד העורף, תבטל את הרצון לתמוך במבצעי סיוע מתמשכים להאיטי בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת"
האם בעוד שנה מהיום נהיה חלק משיקום האיטי או שרק נתרפק על זיכרונות "המשלחת הישראלית"?ההחלטה בידינו.
http://www.mp3music.co.il/lyrics/1439.html