שבת בבוקר אני טס להאיטי לחודש

פורסם לראשונה בפייסבוק 04 מרץ 2010‏

ביום שבת בבוקר אני טס בראש משלחת בת שישה חברות וחברים להאיטי.
המשלחת שייכת לקואליציית "נתן"- שותפות רחבה בין ארגונים חברתיים בישראל למען נפגעים במצבי חירום ואסון.
היום הקדשנו את רוב הזמן להכנת המשלחת למשימה. ההשתלמות כללה תכנים מגוונים אך
ברקע לכל הההכנה עמדה השאלה : כיצד מסייעים בצורה נכונה לנפגעי אסון?
וושאלות המשנה:
מה הערך המוסף שלנו?
מהן מגבלות הסיוע?
למי מסייעים?
מה תפקידנו כמסייעים?
מה תפקידם של "המקומיים"?
ועוד..

ככל שמועד הטיסה מתקרב אנו שואלים את עצמנו :
האם נדע להעניק את הסיוע הנכון?
והאם נסייע בצורה נכונה?
אנחנו נהיה המשלחת החמישית. כל משלחת הוסיפה נדבך משלה לפעילות של "נתן" בהאיטי.
מה תהיה תרומתנו הייחודית?
למרות התדריכים וההכנות ברור שמכאן מישראל קשה לדעת מהם הצרכים של הניצולים . קשה גם להעריך היכן תהיה תרומתנו משמעותית ביותר.


במצבים כאלה אני נזכר בשירו של בילבו בגינס "ההוביט":

"The Road goes ever on and on
Down from the door where it began.
Now far ahead the Road has gone,
And I must follow, if I can,
Pursuing it with eager feet,
Until it joins some larger way
Where many paths and errands meet.
And whither then? I cannot say.

מוזמנים לעקוב אחרי הפתקים שאפרסם בפייסבוק
לשתף ולהגיב.