איזה הוא גיבור בהאיטי?

פורסם לראשונה בפייסבוק ב13 מרץ 2010‏

אם תרשמו את המילה "האיטי" בגוגל בעברית או בלועזית תקבלו בעקר שני סוגים של תוצאות.
הסוג האחד מתמקד בתיאורי אסון ווקרבנותיו. הסוג השי מתמקד במאמצי ההצלה הבין לאומים.
הגיבורים של מאמצי ההצלה הם בדרך כלל אנשים וארגונים בין לאומיים "המקריבים את זמנם ומשאביהם" להצלת נפגעי האסון המקומיים. ידיעה אופיינת כסו יכולה ליות בנוסחים הבאים:
"ארגון X פתח בית יתומים ב-Y " או "בית הספר הישראלי בהאיטי" או " חיל הרפואה של ... פתח בית חולים בעיירה...
סיפור העלילה האופייני הוא של "ילידים" קורבניים סבילים וחסרי ישע לעומת המתנדבים האמיצים מחו"ל שבאים "להציל את העולם" או לפחות את האיטי.
אחרי כשבוע בהאיטי הולכת ומתחזקים בי ההכרה שמדובר במצג שווא או לפחות ב"אמת" חלקית מאוד.
כשאני מסתכל סביבי במחנות הניצולים ומסביבם אני רואה בעיקר גיבורים מקומיים.
האב ג'ק מסנט מרי שפתח את המתחם הכנסייתי שלו לאלפי ניצולים ולקח כמעט לבדו אחריות על מכלול חייהם. מדאם ג'ורג' שביום ביום האסון, כשראתה שביתה הפרטי עומד על תילו , החלה לאסוף ולהאכיל את יתומי האזור עד שכיום מפעילה בית יתומים של 70 ילדים במתחם אוהלים שנתרמו על ידי ארגון צרפתי. ברפאל הבן של מייסדת סנט מרי שחזר לאחר 35 שנה מקנדה זנח את כל עיסוקיו ועסקיו לטובת בני עמו. ז'רר ודניאל שביחד עם ארגון הצעירים שבראשו הם עומדים , שלקחו אחריות על אלפי אנשים במחנה רו דבטימנט. ובגיל 27 (פחות או יותר) מנהלים עיר קטנה כולל ועדות עממיות ודמוקרטיות של תושבי המחנה והשכונה הצמודה לו. דיאדונה מנהל בית הספר המדהים שפועל בשלשה אוהלים צבאיים שהשאירה משלחת צה"ל. עם צוות מורים מתנדב, תוכנית לימודים, ישיבות צוות וכו.. בחום יוקד של 35 מעלות ולחות של 80%. מריז קידר שרת התרבות לשעבר של האיטי שפתחה את ביתה ואת חשבון הבנק הפרטי שלה לכל המשלחות הישראליות כאן ומקימה רשת חינוך אלטרנטיבית לזו שקרסה. שרונה מנו ביתו של איבי נתן שחזרה לפני שנה להאיטי ביחד עם בעלה מנו ופתחה את חצר ביתה לאלפי ניצולים ושמשת בהתנדבות כמתורגמנית למשלחות "נתן" ועוד רבים אחרים.
לראות את האנשים הללו הוא חלק מהפתרון של האיטי. אנחנו נחזור לישראל ולשאר ארצות העולם והם יישארו כאן בהאיטי. כשאנחנו לא רואים אתם אנחנו לא רואים עתיד להאיטי. וכידוע "מחשבה בוראת מציאות."